ניב שינפלד ואורן לאור

מופע מחול משובח זה הוא הבולט בבכורות 'הרמת מסך' השנה. היצירה נוצרה בהשראת מחזהו של אדוארד אלבי "מי מפחד מוירג'יניה וולף" ומתארת יחסי אהבה-שנאה של זוג מבוגר, כפי שהם נחשפים במפגש עם זוג צעיר המגיע להתארח בשעת לילה מאוחרת. משחקי הכוח וההשפלות ההדדיות של הזוג המבוגר מובילים להתנגשויות עמוסות-יצרים לאורך המחזה

זה מחול פסיכולוגי, פיסי מאוד וגם מעודן ועמוק בלקסיקון של תנועה עכשווית. אין כאן תרגום המחזה לתנועה, אלא הפיכת הקונפליקטים למשפטי תנועה ספורים שאותם מפתחים היוצרים לידי קומפוזיציה העומדת בזכות עצמה. השפה התנועתית ברורה, נובעת מהדמות ומהנרטיב ועוברת הפשטה והשחזה. הקטעים פתוחים לפרשנות, וטוב שכך, והגבולות בין זכרון, הווה ושאיפה לעתיד מיטשטשים ונעים כקרוסלה על גבי ציר זמן דמיוני. בולט המשחק המצויין של רונית זיו והנוכחות הבימתית שלה, וראוי לציון עירד מצליח שהוא רקדן נפלא ואיכותי

(רות אשל, הארץ)

מחול מצויין המעלה היבטים פסיכולוגים שמשולבים בקומפוזיציות בימתיות מרתקות... ערב קצר, מרתק ומעורר עניין ביוצרים מקוריים הפועלים בדרכם המיוחדת

(אליקים ירון, רשת ב)

 

התקווה לחיים אחרים מתפוגגת אחרי לילה סוער, והבמה מתמלאת בבובות גומי צבעוניות לעשרות, אותו חלום מנופץ של אשה שרצתה להאמין שהיא אם. הצפצופים הקטנים, חסרי האונים, של בובות הגומי היו תוספת מכמירת לב ושיא רגשי

(גבי אלדור, מעריב)

 

עבודה מעניינת ומאוד שווה צפיה

(שלי קלינג, גלובס)